החלטה בתיק ע"פ 4037/05

א.        בפני שתי בקשות: בקשה בגדרי ערעור (ע"פ 4037/05) לעיכוב ביצועו של עונש בן שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, אשר נגזר על המשיב על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לנוער (השופטת (דה ליאו) לוי) ביום 23.1.05 וביום 12.4.05 בת"פ 1010/04, ובקשה לאיחוד הדיונים בין הערעור דנא לבין ע"פ 3169/05 מדינת ישראל נ' אזערי, ששניהם עוסקים באותה פרשה, ולהקדמת הדיון (ערעור המדינה נגד ה' אזערי קבוע לעת עתה ל- 10.10.05).

ב.        אשר לבקשה לעיכוב ביצוע: ביום 4.7.04 הוגש כנגד המשיב פלוני - יליד 1987, שהיה אז קטין - כתב אישום, המייחס לו עבירות רבות וחמורות של חטיפה, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, הדחה בחקירה, גניבה, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה. לפי כתב האישום, עובר לחודש מאי 2004 זייף המשיב תעודת זהות של חברו ובאמצעותה ביצע מספר פעולות בחשבון חברו, ועיקרן משיכת סכום של 40,000 ש"ח, תוך שהוא מציג עצמו בשם חברו, מזהה עצמו בתעודתו וחותם בשמו. חלק ניכר מסכום זה הפקיד המשיב למשמרת אצל גיסו. כעבור יומיים הגיע המשיב לבית גיסו יחד עם אביו החורג ודרש את כספו. הגיס, שעשה, כנראה, שימוש בכסף להחזר חובותיו, נמנע מהשבת הכסף. בתגובה לכך, ועל מנת להפחיד את הגיס, נכנס המשיב לבית הגיס עת הלה נעדר ממנו, קרע והשחית את הרהיטים והשאיר כתובת על הקיר: "מה שקרה לסלון יקרה לך". כעבור כשלושה ימים, הוציא המשיב את הגיס באמתלה מביתו, והוא, אחיו החורג (אזערי - המשיב בע"פ 3169/05) ואדם אחר דחפוהו לתוך מכונית. במהלך הנסיעה אזקו המשיב והאדם האחר את ידיו של הגיס וכיסו את ראשו בשק, בהנחיית האח החורג. השלושה הוציאו את הגיס מן המכונית, היכו ובעטו בו, וכן איימו שישליכוהו ממצוק אם לא ישיב את הכסף, וזאת בעודם אוחזים ברגליו וראשו מטה. לפני ששיחררוהו, איימו השלושה על הגיס ברצח אם יתלונן נגדם למשטרה. למחרת, חזר המשיב לבית גיסו, איים ברצח עליו ועל בני משפחתו, וכן דרש וקיבל את מכוניתו. הגיס עקר מביתו מתוך חשש לחייו. לכתב אישום זה צורף אישום נוסף מתיק אחר, המייחס למשיב פלוני עבירה של החזקת סכין.

ג.        המשיב פלוני הודה בעבירות המיוחסות לו, ובית המשפט הרשיעו על פי הודאתו וגזר עליו שישה חודשי עבודות שירות, עונש מאסר של תריסר חודשים על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והעמדה בפיקוח שירות המבחן למשך שנתיים. בית המשפט התבסס, בין היתר, בגזירת העונש על היותו של המשיב קטין (בן 17) בעת האירועים, על נסיבות חייו הקשות שעלו מתסקיר שירות המבחן, ועל שיקולים טיפוליים ושיקומיים.

ד.        המבקשת הגישה לבית משפט זה ערעור על גזר הדין, בו הלינה על קולת העונש שנגזר על המשיב. בד בבד עתרה המבקשת לעיכוב ביצוען של עבודות השירות שנגזרו על המשיב. בבקשה נטען, כי העונש שנגזר על המשיב נוטה באופן קיצוני לקולא, וכי ראוי היה לייחס משקל רב יותר בגזירת הדין לשיקולי גמול והרתעה ולחומרת העבירות, ולכך שהמשיב ביצען, לפי הטענה, בהיותו נתון בצו מבחן בגין עבירות קודמות של הצתה וסמים.

ה.        (1)    הבקשה לאיחוד הדיונים ולהקדמת דיון נומקה בהיות עניינם של הערעורים אחד, ביעילות הדיון ובכך שה' אזערי מצוי במאסר ומועד שחרורו המינהלי 27.6.05.

           (2)    באת כוח המדינה מסרה כי בא כוח פלוני מתנגד לאיחוד הדיונים אך לא להחשת המועד לשמיעת הערעור, ואילו בא כוח אזערי מתנגד לאיחוד הדיון ולהקדמתו גם יחד.

ו.        (1)    בדיון, שזומן לענין עיכוב הביצוע של גזר דינו של פלוני, טענה באת כוח המדינה גם בנושא איחוד הדיון והקדמתו. בא כוח פלוני סבר כי כיוון שהדיונים פוצלו, והמדובר בשני הליכים נפרדים, ושולחו היה קטין בעת העבירות, אין מקום לעכב את הביצוע והדבר עלול לפגוע בו; הוא גם לא היה דומיננטי בפרשה. מטעם בא כוח המדינה צוין, כי הפרדת ההליכים באה כיוון שפלוני עמד להעיד במשפטו של אזערי (לבסוף הודה אזערי בכתב אישום מתוקן ודינו נגזר, על-ידי השופטת מוניץ, ל- 20 חודשי מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי), ועל קולת העונש עוררת המדינה אף כאן.

           (2)    כיוון שעו"ד מלצר, בא כוח אזערי, לא הוזמן לדיון, ניתנה לו, בהחלטה מיום 2.5.05, אפשרות להתייחס לבקשה לאיחוד הדיון ולהקדמתו, שלגביה הודיע כאמור לבאת כוח המדינה מראש על התנגדותו. לא נתקבלה התייחסות נוספת מטעמו.

ח.        (1)    לאחר עיון סבורני כי בקשת המדינה הן באשר לעיכוב ביצוען של עבודות השירות של פלוני והן באשר לאיחוד הדיון והקדמתו, בדין יסודה. באשר לעבודות השירות, כידוע, אורך תקופת המאסר שהושתה על נידון עשוי להוות שיקול בהחלטה לעניין עיכוב ביצועו של גזר דין, בשעה שהנידון מבקש זאת, והטעם לכך הוא החשש פן ירצה הנידון את עונשו בטרם יישמע ערעורו, וכך יפגע מימושה של זכות הערעור (ע"פ 111/99א' שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 278, השופטת ביניש). ביסודו של דבר צריך כלל זה לחול גם כשהמדובר בערעור המדינה, זכות שניתנה אף לה על-ידי המחוקק. במקרה דנן, אין לומר כל עיקר, וכמובן איני קובע מסמרות, כי סיכויי הערעור מבוטלים; המדובר בעבירות בעלות חומרה רבה. מובן כי אפקטיביות הערעור תיפגם, ככל שהמדובר במאסר אם יושת, אם עד לשמיעתו ירצה פלוני את עבודות השירות שהושתו עליו או את רובן. ואולם, מנגד, גם פלוני צריך לתכנן את חייו ולידע היכן עומד הוא בתיק, ואפשר להבין רצונו לסיום הפרשה. דומני שהאיזון בהקשר זה יושג על-ידי הקדמת הדיון בערעור על גזר הדין למועד שלא ירחק, כפי שגם ביקשה המדינה.

           (2)    אני רואה גם טעם באיחוד הדיון בע"פ 4037/05 עם ע"פ 3169/05 מדינת ישראל נ' אזערי, אף הוא ערעור המדינה על גזר דין, בתיק העוסק באותה פרשה עצמה. אין כל טעם כי שלושה שופטים של בית משפט זה ילמדו פעמיים את הפרשה כהכנה לדיון. אני רואה טעם בהקדמת הדיון, גם בהקשר דנא, בהתחשב בכך שמועד שחרורו המינהלי של אזערי הוא 27.6.05.

           (3)    העולה מן האמור הוא, כי הבקשה לעיכוב ביצוע בתיק דנא מתקבלת והביצוע יידחה עד לאחר ההכרעה בערעור המדינה על גזר הדין. ע"פ 4037/05 יישמע בצוותא עם ע"פ 3169/05, והם ייקבעו לשמיעה עד מחצית יוני 2005.

ניתנה היום, ח' באייר תשס"ה (17.5.05)            

                                                                                                ש ו פ  ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   לח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: